Throwback Thursday: סקריפט מ-2016 ומה הקשר לויקס

ב-2016 הצעתי ל-WIX במתנה כלי שבונה אתר לפי לוגו. היום קוראים לזה AI. אז קראו לזה “רגע, איך משלבים את זה במוצר?”

בשנת 2016, הרבה לפני שכל אדם שני הפך ל"מומחה AI" אחרי שכתב פעם אחת ל-ChatGPT “make it better”, ישבתי וכתבתי סקריפט JavaScript קטן.

טוב, קטן זו מילה יחסית. כמו הרבה דברים שמתחילים אצלי בתור “אני רק בודק משהו רגע”, זה הפך מהר מאוד לכלי שעושה משהו די משוגע לתקופה ההיא:

נותנים לו שם של עסק, לוגו ותחום פעילות - והוא מייצר אתר שמתאים למותג.

לא אתר גנרי. לא עוד תבנית אפורה עם כפתור כחול שצועק “קנו עכשיו” כאילו הוא נולד ב-2008.

הסקריפט ניסה להבין את הזהות הוויזואלית של העסק. הוא לקח את הלוגו, ניתח את התמונה, מצא את שלושת הצבעים המרכזיים, ומתוכם בנה פלטת צבעים לאתר. משם הוא התאים את המבנה, התחושה והעיצוב לפי סוג העסק והתעשייה.

אני עובד WIX לשעבר. עבדתי שם בין 2010 ל-2011, בתקופה שבה WIX עוד הייתה חברה קטנה, לפני כל ההייפ, לפני ההנפקות הגדולות, לפני שהשם WIX הפך למילה כמעט נרדפת לבניית אתרים. היינו פחות מ-50 אנשים. חברה קטנה, רעבה, יצירתית, עם תחושה מאוד חזקה שמשהו גדול יכול לקרות.

אז כשכתבתי את הכלי הזה ב-2016, לא פניתי ל-WIX בתור מישהו מבחוץ שצועק “יש לי רעיון, תנו לי חדר ישיבות וכיבוד”. הכרתי את החברה. הכרתי את המוצר. הכרתי את הכאב.

פניתי ל-VP Product שלהם, ונפגשתי איתו פעמיים כדי להציע את הרעיון.

ובאמת, הם התלהבו.

הם הבינו שיש פה משהו מעניין: דרך לקחת משתמש שלא יודע לבנות אתר, שלא מבין עיצוב, שלא רוצה לחשוב על היררכיה ויזואלית, צבעוניות, טון מותג ומבנה עמודים - ולתת לו התחלה הרבה יותר חכמה.

אבל כמו שקורה לא פעם בחברות מוצר, במיוחד כשהמוצר כבר מתחיל להיות גדול ומורכב, ההתלהבות לא הספיקה.

הם לא הצליחו להחליט איך לשלב את זה בתוך המוצר הקיים. האם זה חלק מה-onboarding? האם זה מחליף תבניות? האם זה כלי צדדי? האם זה פוגע במודל רווח אחר שהם תכננו?

והיה שם גם חשש שזה יקלקל להם נתיב רווח אחר שהם רצו לבנות באותה תקופה - נתיב שבסופו של דבר, לפחות כמו שאני ראיתי את זה מבחוץ, לא באמת התרומם.

והאמת? אני מבין את זה.

מוצר גדול הוא לא מחברת סקיצות. אי אפשר פשוט לצייר חץ ולכתוב לידו “פה נשים קסם”. יש משתמשים, תהליכים, מחלקות, מודלים עסקיים, roadmap, פוליטיקה פנימית, פחד מקניבליזציה, ופגישות עם אנשים שאומרים “בואו נבדוק את זה ברבעון הבא” - שזה לפעמים תרגום עסקי ל“נתראה בגלגול הבא”.

אבל מבחינתי, הרעיון נשאר חי.

עם השנים שיפרתי את הסקריפט והוספתי לו ממשק יפה יותר, מסודר יותר והרבה יותר נוח להתנסות. היום אפשר להזין פרטי עסק, לבחור שפה, להעלות לוגו, לבחור תעשייה, טון מותג, סוג אתר, מטרות עסקיות, קריאה לפעולה, קישורים חברתיים, אפשרויות SEO, עמודים נוספים, מצב כהה, ואפילו להוריד ZIP של אתר סטטי מוכן לעבודה.

רוצים לראות את זה עובד וליצור לעצמכם אתר בחינם? יאללא תנסו!

בנה לי אתר!

אבל החלק הכי מעניין הוא לא רק מה הכלי עושה. החלק המעניין הוא איך הוא עושה את זה.

הכל קורה בדפדפן.

בלי לשלוח את שם העסק שלכם לשרת חיצוני. בלי לשלוח את הלוגו שלכם למודל ענן. בלי לחכות ש-LLM יחשוב על משמעות החיים, יכתוב הקדמה פיוטית, ואז ייזכר שביקשתם בסך הכל אתר. בלי טוקנים. בלי עלות חישוב חיצונית. בלי דליפת מידע. ובערך תוך 3.5 שניות.

זה אולי נשמע פחות “סקסי” מלהגיד שהשתמשתי במודל טרנספורמר עם סוכנים אוטונומיים ומערכת RAG שמחוברת לירח, אבל מבחינה מוצרית - זה בדיוק היופי.

עד היום, גם בעידן שבו יש כלי AI מטורפים, אני עדיין אוהב להשתמש בזה כשלד ראשוני לאתר.

ופה יש עוד נקודה יפה שמתחברת למאמר שכתב חבר שלי, @aviz.

במאמר שלו הוא כתב שהוא מעדיף ליצור 100 וריאציות שונות לאתר, ואז לבחור ביניהן - במקום להתחיל מגרסה אחת ולנסות לתקן אותה עד שהיא מפסיקה להתנגד לחיים.

ואני מאוד מתחבר לזה.

כי לפעמים הדרך הנכונה ליצירה היא לא “בוא נדייק את הגרסה הראשונה”, אלא “בוא נראה הרבה אפשרויות מהר, ואז נבחר את הכיוון הכי טוב”. זה נכון בעיצוב, זה נכון בקופירייטינג, וזה נכון מאוד גם בבניית אתרים.

בדיוק בגלל זה יצרתי לסקריפט גם גרסה שבה אני מריץ אותו אוטומטית ושומר את כל הגרסאות שהוא מייצר תחת ספרייה אחת. ככה אפשר לפתוח את כולן, לראות את ההבדלים בעיניים, ולהחליט מה עובד הכי טוב בלי להיכנס ללופ אינסופי של “תזיז את הכפתור עוד 3 פיקסלים ימינה, אבל עם רגש”.

והיתרון הגדול בהרצה כזו הוא שאפשר לבדוק בצורה שיטתית דברים שבאמת משפיעים על תחושת האתר:

• פלטות צבעים: להריץ אוטומטית צירופים של פלטות צבעים שידועות כמוכרות או ממירות טוב יותר.
• מבנה האתר: לבדוק גרסאות עם ובלי עמודים מסוימים.
• חלקים בעמוד הבית: להשוות בין אתרים עם המלצות, שאלות נפוצות, גלריה, יתרונות, או קריאה לפעולה חזקה יותר.

במקום לנחש, אפשר פשוט לראות. ובמקום לבקש ממודל חיצוני “תן לי עוד גרסה, אבל יותר פרימיום, יותר נושם, יותר וואו, פחות וואו, אבל עדיין וואו” - אפשר לתת לסקריפט לרוץ, לייצר עשרות וריאציות, ואז לבחור את זו שמרגישה הכי נכונה.

זה לא מחליף טעם עיצובי. זה לא מחליף חשיבה מוצרית. אבל זה נותן למוח האנושי משהו הרבה יותר טוב לעבוד איתו: מגוון.

כי לפעמים לא צריך מוח מלאכותי ענק כדי לפתור בעיה קטנה וחכמה. לפעמים צריך אלגוריתם טוב, כמה החלטות מוצר נכונות, ומימוש מהיר בצד המשתמש.

היתרון פה ברור:

• מהירות: אתר שלם עם כל הדפים הבסיסיים נוצר תוך שניות, בלי המתנה למודל חיצוני.
• פרטיות: פרטי המשתמש, העסק והלוגו נשארים אצלו בדפדפן.
• עלות אפסית: אין קריאות API, אין טוקנים, אין עלויות ענן לכל יצירה.
• שליטה מלאה: התוצאה צפויה, יציבה, וניתנת לשיפור בלי “הפתעות יצירתיות” של מודל שפתאום החליט שהעסק שלכם מוכר יוגה לארנבים.

וזו בעיניי נקודה חשובה מאוד בעידן הנוכחי.

אנחנו חיים בתקופה שבה יש נטייה לקחת כל בעיה ולצעוק עליה “בינה מלאכותית!” כמו מלח על צ’יפס.

אבל מוצר חכם באמת לא שואל “איפה אפשר לדחוף AI?” הוא שואל: “איזה חלק בתהליך באמת צריך AI, ואיזה חלק אפשר לפתור בצורה מהירה, פרטית, זולה ואמינה יותר?”

כי אם כל שלב במוצר עובר דרך מודל שפה חיצוני, אנחנו משלמים על זה: בזמן תגובה, בעלות טוקנים, במורכבות, בפרטיות, ולפעמים גם באמינות.

AI הוא כלי מדהים. אני משתמש בו, מלמד אותו, מפתח איתו, חוקר אותו, ומתלהב ממנו כמו ילד שקיבל צעצוע חדש אבל גם קרא את הדוקומנטציה. אבל דווקא בגלל זה, חשוב לדעת מתי לא להשתמש בו.

לפעמים הדרך הכי חכמה לבנות מוצר AI היא להשאיר חלקים ממנו בלי AI.

לתת לאלגוריתמים פשוטים לעשות את מה שהם עושים מצוין. לתת לדפדפן לבצע את מה שהוא יכול לבצע לבד. לתת למשתמש פרטיות כברירת מחדל. ולשמור את ה-AI לשלבים שבהם באמת צריך הבנה, יצירתיות, ניסוח, התאמה עמוקה או החלטות מורכבות.

ולפעמים רעיון מקדים את התקופה שלו לא כי הוא בלתי אפשרי, אלא כי השוק עדיין לא יודע באיזו מגירה לשים אותו.

היום יש AI. יש מודלים, סוכנים, מחוללי אתרים, מחוללי תמונות, מחוללי טקסטים, ומחוללי אנשים שמסבירים בלינקדאין למה כולם חייבים להתעורר.

אבל מתחת לכל הרעש, השאלה נשארה אותה שאלה:

איך לוקחים זהות, רעיון, עסק או אדם - ומתרגמים אותם לחוויה דיגיטלית שמרגישה נכונה?

זו השאלה שעניינה אותי אז. וזו עדיין השאלה שמעניינת אותי היום.

רק שהיום, לפחות, יש לזה גם ממשק יותר יפה. 🙂